כולנו עשויים מאותו חומר
מאת: סתיו רומנו [ ::: שמאל ומחאה ::: ]
למה כל פעם שאני מזכירה את המלה "ערבי", אנשים מסתכלים עלי כאילו אמרתי היטלר? למה הם נחשבים סוג אחר ונחות של בני אדם פה בארץ? שאני מעלה את הנושא, אני שומעת כאלה נאומים מאנשים, שאם רק הייתי מחליפה את המלה "ערבי" ב"יהודי", כל הנאום היה נשמע כאילו הוא לקוח משנת 1942 ונישא בידי נאצי. "מלוכלכים" "טמאים" "שותים דם של תינוקות" "מסיתים את הנוער, ובמיוחד את הבנות, לנטוש את הדת שלהם, את המשפחה שלהם ולקחת אותן איתם לגיהנום". למה? אנחנו באמת בשנת 2007? אני באמת שומעת את הדברים האלה פה, בארץ, אחרי כל מה שעברנו, בשנת 2007? אני לא מאמינה למה שאני שומעת, ויותר קשה לי לקבל את העובדה שממי שאני שומעת את זה זה החברים שלי.
התשובות הרגילות..."טרוריסטים" "פיגועים". לכי תתווכחי עם זה. הרי אי אפשר לחנך אנשים מהתחלה, לא? אני רואה את שני צדי המטבע. כשעובר ערבי, אני רואה בן אדם הולך, אני רוצה לדבר איתו, אני מכירה את התרבות שלהם, והיא תרבות מדהימה. אבל פה בארץ, התרבות הערבית היא "מותר להם להרביץ לנשים". לכי תסבירי... אז מוותרים. אולי עם הזמן, אולי עם הגיל, אבל רוב הסיכויים שלא, לעולם לא יראו את הדברים בצורה אחרת.
המצב פה בארץ הוא שלא מקבלים את זה, אין דבר כזה ערבי ויהודייה, ואין דבר כזה יהודי וערבייה. כי אנשים פה גדלו מגיל אפס על העובדה שאנחנו מין סוג של "גזע עליון", היהודים הם הכי טובים בעולם, והערבים הם תת-אנשים, שלא שווים יחס של בני אדם. רק כשיוצאים קצת לחו"ל מרגישים כמה זה לא נכון.
גם אני הייתי בבועה של העליונות שלנו, עד שיצאתי לחו"ל ושם המציאות... הווו המציאות!!! איך היא טפחה על פני! גיליתי שכל בני האדם... הם בעצם... בני-אדם! ערבי, נוצרי, בודהיסטי, חסר-דת, יהודי, כולנו עשויים מאותו חומר. גרתי קצת בחו"ל, ויצא לי להכיר הרבה ערבים, אמנם לא מהארץ, אלא ממקומות כמו דובאי, קטאר, לבנון, וכווית, והם באמת באמת אנשים כאלה מקסימים, התחברתי אליהם יותר מאל הישראלים שנתקלתי בהם בחו"ל, שפיזרו את אותו הרעל הרגיל שלהם. כשהייתי במדינה כל כך זרה, לא הכרתי אף אחד, המקום שמצאתי בו את עצמי הכי הרבה הוא בין ידידים ערביים, משחקים שש-בש ומדליקים נרגילה.
פעם ישבתי בבר בתאילנד ודיברתי עם הברמן. דיברתי, לא יותר מזה, למרות שגם אם כן, זו זכותי. אז לצידי ישב ישראלי ואמר לי: "למה את מדברת איתו"? הגבתי "סליחה"? הוא המשיך: "למה את מדברת עם מלוכסן? תזהרי מהם, הם לא כמונו". באותו רגע התביישתי, אבל ממש התביישתי שאני והאדם הזה באים מאותה מדינה.
ובכלל, כל העניין של הערבים, הרי לרובנו יש לפחות סבתא אחת שבאה מארצות ערב, שמדברת ערבית שוטף... ולפחות אצלי - יש לה רק דברים טובים לספר על המקום ה"ערבי והנורא" שממנו היא באה. כשאנחנו עושים "על האש", אוכלים את האוכל הכי טעים בעולם, של סבתא, הערבייה, השפה שלנו, המראה, כל כך דומים. אבל אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו יהודים. אז מה אם סבתא שלי ממצרים, מרוקו, לבנון, ירדן, אז מה? אנחנו לא כמוהם? אז מה אם עד הדור של ההורים שלי, המשפחה גדלה בעולם ערבי, דיברה ערבית, נראית ערבית ומתנהגת ערבית? אז מה, אנחנו שונים? להבדיל אלפי הבדלות, חס וחלילה, טפו טפו טפו, הם ערבים. אנחנו, יהודים.
חברה טובה סיפרה לי משהו שאבא שלה אמר לה פעם. הוא עלה מאחת מארצות ערב, וכשהיטלר דרש מהמלך להסגיר לידיו את היהודים, המלך גרש אותו בלי לחשוב פעמיים.
אין דבר שהייתי רוצה יותר מלטייל פה, במזרח התיכון. המקומות הכי אקזוטיים והכי יפים עלי אדמות נמצאים פה. העושר של דובאי, הנופים עוצרי הנשימה של לבנון, ים המלח מהצד הירדני, הפירמידות במצרים, כווית, קטאר, מקומות שאנשים לפעמים טסים חצי עולם כדי להגיע אליהם, והם נמצאים מרחק יריקה מתל אביב...