מיהם הישראלים המרוויחים מהסגר על עזה?

תחקיר מוסף הארץ: המצור על עזה הוא שעתם היפה של הספסרים והמאכערים שהשתלטו על מעברי הגבול

מאת אורי בלאו ויותם פלדמן

המצור על עזה מפרנס תעשייה משגשגת של ספסרים, שתדלנים ומובילים, שמנצלים את מצוקת התושבים לעשיית רווחים קלים. איך נקבעת כמות הקלוריות הנחוצה לתושבי הרצועה? מי בכלל מחליט שנעליים ודלעת הם מותרות, אבל אפרסמון הוא מצרך בסיסי? כיצד הפך איש שב"כ לשעבר למוכתר הכל-יכול של המעברים? ואיך משפיע הלחץ הפוליטי של הלובי החקלאי על התפריט הפלסטיני? כל האמת על שקרי המצור

תגיות: ספסרים, מצור, עזה, מעברי הגבול

מדי שבוע מתכנסים לישיבה כעשרה מבכירי מפקדת תיאום הפעולות בשטחים (מתפ"ש) בבניין הטמפלרי הלבן של היחידה בקריה בתל אביב, ומחליטים אילו מוצרי מזון יעלו השבוע על שולחנם של מיליון וחצי תושבי רצועת עזה. בדיונים משתתפים ראש מת"ק עזה (מפקדת התיאום והקישור), אל"מ משה לוי, ראש המחלקה האזרחית במתפ"ש, אל"מ אלכס רוזנצוייג, ראש הענף הכלכלי, סא"ל דורון סגל, ועוד. הפורום הזה החליט, למשל, שאפרסמון, בננה ותפוח הם מוצרים נחוצים לקיום בסיסי ומותר להכניסם לרצועה ואילו משמש, שזיף, ענבים ואבוקדו הם בגדר מותרות שכניסתם אסורה. הפורום הזה הוא שאוסר בחצי השנה האחרונה להכניס לרצועה שימורי בשר, רסק עגבניות, בגדים, נעליים או ספרים. כל המוצרים הללו ממתינים לשינוי המדיניות במחסני ענק ששוכרים הספקים הישראלים בסביבת מעבר כרם שלום.

המדיניות, מסביר בכיר במתפ"ש, אינה קבועה ומשתנה מעת לעת. כך, לפני כחודשיים התירו קציני מתפ"ש להכניס לרצועה דלעת וגזר, ובכך ביטלו איסור שהיה בתוקף במשך חודשים רבים. הכנסתם של מעדנים כדובדבן, קיווי, שקד ירוק או רימון, כמו גם שוקולד ובדרך כלל אף חלווה, אסורה בתכלית. מקורות המעורים בעבודת המתפ"ש מספרים כי דרגיה הגבוהים ביותר, כולל ממלא מקום המתאם עמוס גלעד, עוקבים באופן יומיומי אחר המזון שמוכנס לרצועה ומאשרים אישית הכנסת כל מין של פרי, ירק או מוצר תעשייתי שהפלסטינים מבקשים. אל"מ עודד איטרמן הסביר באחד מדיוני היחידה את המדיניות: "אנחנו לא רוצים שהשובים של גלעד שליט יאכלו לו במבה מעל הראש".

בתחילת 2008, חודשים ספורים לאחר החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני מספטמבר 2007 להטיל סנקציות על רצועת עזה, עשו אנשי המתפ"ש עבודת מחקר מקיפה וחסרת תקדים על תזונת תושבי עזה. תכליתה של עבודה זו, שנוסחה במסמך שכותרתו "קווים אדומים", היתה לקבוע, עד רמת הקלוריה והגרם של כל אחד מסוגי המזון, מה המינימום הנדרש לקיומם של תושבי הרצועה מבלי לחולל אסון הומניטרי.

"הלכנו לאו"ם ושאלנו אם יש להם איזה פרמטרים לתזונה מינימלית", מסביר מקור במשרד הביטחון. "הם אמרו שהם אף פעם לא עשו דבר כזה והם לא יודעים להגדיר - הם יכולים לומר כמה קלוריות אדם צריך ליום (2,100) ומהם אבות המזון, אבל לא מעבר לזה. לקחנו את הנתונים ובדיון שהיה במתפ"ש הביאו מישהי ממשרד הבריאות שיצאה בזמנו לקוסובו כי היה שם מצב של תת-תזונה ורצינו לראות מה היא למדה".

"כדי לאפשר קיום מרקם חיים בסיסי ברצועה", נכתב במסמך, "אישר סגן שר הביטחון הכנסת 106 משאיות עם מוצרים הומניטריים אל הרצועה, 77 מתוכם הנם מוצרי מזון בסיסיים. כמו כן אושרה הכנסת מזון מגורען באמצעות המסוע שליד מסוף קרני".

לאחר ארבעה עמודים ובהם טבלאות מפורטות של מספר הגרמים והקלוריות מכל סוג מזון שיש לאפשר לכל תושב הרצועה לצרוך (לפי חלוקת מין וגיל) מופיעה המלצה: "נדרש לפעול מול הקהילה הבינלאומית ומול משרד הבריאות הפלסטיני למתן תוספי תזונה (רק חלק מהקמח ברצועה מועשר בתוספת) וכן לחינוך לתזונה נכונה". בתחתית המסמך נכתב באותיות של קידוש לבנה: "יציבות המאמץ ההומניטרי הנה קריטית למניעת התפתחות תת-תזונה".

מנתוני סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים של האו"ם (אונרוו"א) מתברר, כי לעומת המינימום המוחלט לקיום אנושי, שנקבע במסמך הישראלי "קווים אדומים" - 106 משאיות ביום, חמישה ימים בשבוע - בחודש מאי עברו במסוף כרם שלום 117 משאיות בממוצע ביום, באפריל 113 ואילו ערב המלחמה, בדצמבר 2008, רק 37.

הכמויות הללו מותירות רק מרווח זעיר לטעות או לתקלות. במסמך "קווים אדומים" נכתב שהניתוח של המתפ"ש "אינו לוקח בחשבון את הפיזור/חלוקה בתוך השטח", ובכיר במתפ"ש אומר שלהערכתו חלוקת המזון ברצועה אינה שוויונית. לא ברור כיצד מתיישבים נתונים אלה עם הקביעה הפסקנית של שר הביטחון

וקציני המתפ"ש כי אין בעזה מחסור של ממש.

אל תבקש את זה שוב

קציני המתפ"ש עומדים בקשר קבוע עם ראשי הארגונים הבינלאומיים, מקשיבים לתלונותיהם ובוחנים את בקשותיהם להכניס סחורות שונות, בדיונים רשמיים ובפגישות לא רשמיות (עמוס גלעד נפגש מפעם לפעם לארוחת ערב עם בכיר במשלחת אונרוו"א בישראל). הסיסמה שעליה חוזרים הקצינים הישראלים בפגישות עם אנשי הארגונים היא: "בלי שגשוג, בלי פיתוח, בלי משבר הומניטרי".

בכיר במתפ"ש מסביר ל"הארץ", כי אין זו מדיניות של מצור, אלא הגבלה על הכנסת מוצרי מותרות. לא כך רואה זאת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בשבוע שעבר הזכיר אובמה בנאומו בקהיר את המצב בעזה, והגדיר אותו "משבר הומניטרי" ש"הורס משפחות פלסטיניות ואינו תורם לביטחון ישראל".

ההחלטה איזה מוצר הוא "מותרות" יכולה להשתנות משבוע לשבוע. כמה מהשינויים האלה נובעים מביקורת ולחצים בינלאומיים על ישראל. למשל, הסנטור האמריקאי ג'ון קרי נדהם לגלות, כשביקר בעזה בפברואר, שישראל אינה מאפשרת לפלסטינים להכניס לרצועה משאיות עמוסות בפסטה. בעקבות הלחץ האמריקאי החליט הקבינט ב-20 במארס לאפשר העברת מוצרי מזון בלי הגבלה לעזה.

למרבה הפלא, אנשי המתפ"ש סבורים כי אין סתירה בין החלטה זו לבין ההגבלות הכבדות שבכל זאת מוטלות על הכנסת מזון. "יובהר כי לא היתה בהחלטה כוונה להסיר את המגבלות, שהוטלו בעבר ביחס להכנסת ציוד ומזון לרצועת עזה, כפי שנקבע בהחלטת הקבינט מה-19 בספטמבר", השיב קצין פניות הציבור של המתפ"ש על דרישה של עמותת "גישה" להתיר את הכנסת סוגי המזון ה"אסורים" לרצועה.

אנשי המתפ"ש מודיעים בטלפון למקביליהם הפלסטינים על החלטותיהם, כדי שידאגו לתיאום עם הסוחרים הפלסטינים, ויעבירו לאישורה של ישראל את פרטי הסחורות שברצונם להעביר, המשאיות שיובילו אותן, והסוחרים שאליהם הן מיועדות. בתוך כך, מקפידים אנשי הצבא להימנע מכל קשר עם אנשי חמאס. לשם כך הם בוחנים וממפים, כמיטב יכולתם, את שיוכו הארגוני של כל בעל תפקיד שעומד עמם בקשר. בכיר במתפ"ש הסביר ל"הארץ" כי שליטת חמאס בעזה יצרה "מערכת הזויה של קשרים", שבה השותפים לתיאום מעבר הסחורות לעזה הם אנשי הרשות הפלסטינית שמתגוררים בגדה המערבית. המרכזיים שבהם הם חוסיין א-שייח', תושב רמאללה האחראי על התיאום האזרחי עם ישראל, נזמי מהנא, תושב יריחו האחראי מטעם הפלסטינים על המעברים, וראשי הוועדה האזרחית הפלסטינית, נאסר סרג' שמתגורר ברמאללה וראיד פתוח, שמבלה את רוב זמנו בעזה.

חרף המשאבים הרבים שמשקיע צה"ל בהפעלתו של מנגנון התיאום עם הפלסטינים, מאז הטלת המצור לא הועברה לצד הפלסטיני רשימה של המוצרים המותרים והאסורים לכניסה. דובר המת"ק אומר שאין רשימה כזאת, והפלסטינים "יודעים מה מותר להם להכניס". אך הפלסטינים מרוצים פחות ממצב זה: ראיד פתוח מספר, כי בפגישה שהתקיימה לפני כשלושה חודשים במשרד החקלאות בתל אביב, בהשתתפות א-שייח' ומהנא מהצד הפלסטיני, הוא ביקש מראש המת"ק, משה לוי, מסמך רשמי שיפרט אילו מוצרים מרשה הצבא להכניס לרצועה כרגע. "גם אם יהיו שם עשרה סוגים של סחורות, אני רוצה את זה כתוב", אומר פתוח.

לדברי פתוח, פניו של לוי התכרכמו למשמע הבקשה, הוא התרתח ואמר לו לעולם לא לבקש דבר כזה שוב, ולהסתפק בהעברת המידע בטלפון. כשפתוח שאל את לוי מדוע, ענה לו ראש המת"ק: "כל סחורה שאנחנו נאפשר להכניס, או נמנע מלהכניס, אתה תדע על זה בטלפון. ככה אנחנו עובדים". איש מהנוכחים בחדר לא המשיך לדבר על כך.

דן קטריבס, ראש אגף סחר חוץ וקשרים בינלאומיים בהתאחדות התעשיינים, אומר כי צה"ל דחה גם את בקשותיהם של סוחרים ישראלים לקבל רשימת סחורות מותרות ואסורות בכניסה לעזה. במקום הרשימה שלא קיבלו מישראל הכינו הפלסטינים, בהסתמך על שיחות הטלפון ועל ניסיון העבר, רשימה של 34 מוצרים בסיסיים שכניסתם מותרת. לדברי פתוח, הוא אף מנסה לפעמים לבחון את מדיניות הצבא הלכה למעשה. "לפני כמה חודשים באו אלי שני סוחרים, אחד ביקש שומשום והשני סמנה (סוג של חמאה) - ואלה שני מוצרים שאסור להכניס לעזה", מספר פתוח. "אז ניסינו להכניס אותם ברשימת ההזמנות בין שאר המוצרים שהכנסתם מותרת - שמן, סוכר, אורז. נציג המת"ק שם לב לשומשום ולסמנה ומיד התקשר וביקש להסיר אותם מהרשימה".

טמטום אחד גדול

לטענת המתפ"ש, השיקולים שמנחים את מקבלי המדיניות הישראלית הם ביטחוניים והומניטריים בלבד וכל תכליתם להבטיח קיום מינימלי לתושבי עזה. ואולם, שיחות עם חקלאים ישראלים ומסמכים שהגיעו לידי "הארץ" מגלים תמונה שונה: ישראל מנצלת את השוק העזתי כדי לאזן את רמת מחירי הפירות בישראל, וללובי של החקלאים הישראלים יש השפעה על ההחלטה אילו פירות וירקות יאכלו תושבי עזה.

"אם מסתכלים על זה שנתיים אחורה, זה היה טמטום אחד גדול", אומר קצין בכיר ששירת במתפ"ש כשהוטל המצור. "היתה מדיניות מעורפלת, לא ברורה, מושפעת מאינטרסים של קבוצות מסוימות, לובי כזה או אחר, בלי מדיניות שנובעת מצרכים של האוכלוסייה. לדוגמה, יש לובי חזק של ארגון מגדלי הפירות, והלובי הזה גרם לכך שבימים מסוימים העבירו לעזה בין 20 ל-25 משאיות פירות. זה לא שזה הגיע לשם ונזרק לפח, אבל אם אתה שואל את העזתי, זה לא בדיוק מה שהוא צריך, ולכן נראה שהאינטרס הישראלי גבר על הצרכים של האוכלוסייה".

אורי מדר, שתוארו "מנהל תיאום וקישור חקלאי ברצועת עזה", הוא נציג משרד החקלאות במתפ"ש. לטענת משרד החקלאות, "מדר אינו שותף לקבלת ההחלטות בדיוני המתפ"ש וההחלטה איזו תוצרת חקלאית תוכנס לרצועת עזה מתקבלת באופן בלעדי על ידי משרד הביטחון". עם זאת, בישיבה שנערכה ב-6 באפריל בלשכתו של סגן שר הביטחון מתן וילנאי, נקבע כי מדר הוא האיש "שיקבע את סדר היום מבחינה חקלאית".

עד לאחרונה עבד מדר במשרדי המת"ק ליד מחסום ארז, אך כמו עובדים אחרים במת"ק נאלץ לעזוב את המקום בשל החלטה להרחיקם מגבול הרצועה. הרחקתו של מדר עוררה מורת רוח בקרב חקלאים בישראל, שבפיהם דברי שבח והלל לתפקודו, ומשרד החקלאות ביקש להחזירו לארז. וילנאי החליט באותה ישיבה שמדר יוחזר למחסום ארז, אך מקור צבאי הסביר ששיקולים ביטחוניים מונעים את החזרתו הקבועה לשם.

אבשלום הרצוג, חבר מושב אלמגור, הוא מגדל פירות ובעל בית אריזה גדול. לדבריו, הוא קשור ל-80 אחוז מבתי האריזה בישראל המעבירים סחורה לרצועה, בין השאר בזכות שותפותו עם סוחר הפירות הגדול ברצועה, חאלד עותמאן. הרצוג הוא חקלאי נמרץ, ומרבה לכתוב אל מקבלי ההחלטות בנוגע להכנסת סחורות לרצועה: סגן שר הביטחון וילנאי, שר החקלאות שלום שמחון וקציני מתפ"ש.

"עד לפני שלוש-ארבע שנים, בשנים רגילות, העברתי 30-40 אחוז מהפירות שהוכנסו לרצועה", אומר הרצוג. "היום זה לא יותר מ-10-15 אחוז, כיוון שהשוק בעזה הוא לא שוק אמיתי, אלא שוק שבפועל מותווה על ידי משרד הביטחון. אם משרד הביטחון אומר שייכנסו רק עשר משאיות, אז לא משנה מי יעבוד בעזה - הוא ירוויח כסף. ואז יש מלחמות בין אנשים שמעולם לא היו סוחרים ואנשים מתחילים לשלם עבור הובלה של פרי סכומים עצומים של כסף, דברים לא הגיוניים - ואז החלק שלי מצטמצם. אני יודע את זה ואין לי הרבה מה לעשות".

הרצוג אומר שהשוק בעזה, שאליו נשלחת התוצרת החקלאית הירודה, משמש לשון מאזניים של השוק הישראלי ומגדיל את הכנסות החקלאים. אף שהשוק בעזה מצומצם, מסביר הרצוג, יש לו השפעה משמעותית על המחירים בישראל: "אם קילו תפוח עולה פה ארבעה שקלים והשוק בעזה סגור, הוא יירד לי לשלושה שקלים. ככה, חד וחלק, ואני יכול להוכיח את זה לאורך השנים".

הרצוג וחקלאים אחרים מוצאים אוזן קשבת אצל השר שמחון וסגן השר וילנאי, אבל עדיין אינם מרוצים. "שמחון עוזר לנו לפעמים", אומר הרצוג, "אבל אם הוא היה רוצה, הוא היה יכול מזמן לפתור לנו את הבעיות. מה הכי מרתיח אותי? יש החלטה שהתקבלה בישיבה שהיתה באפריל. יצא פרוטוקול שמחייב הכנסת 20 משאיות ביום ומחייב שיכניסו לפחות שלוש משאיות מלונים ושקצין מטה חקלאות שהוגלה לג'וליס יחזור מיידית למעבר ארז, ששם הוא צריך להיות מבחינת החקלאים. ההחלטה אומרת חד וחלק שמי שיקבע את תמהיל הפירות (שיוכנסו) זה מנהל ארגון הפירות בתיאום עם קצין מטה חקלאות במת"ק עזה. מצפצפים על זה. מותר היום להכניס אפרסק, בננה, תפוח, תמר. שסק היה מותר עד אתמול. אין שזיף, אין דלעת ואין אבטיח ואין בצל. זה פשוט דברים שלא ייתכנו".

סיכומי הדיונים על הכנסת המזון לרצועה מראים עד כמה עמוקה ופרטנית דאגתם של קברניטי מערכת הביטחון לכיסם של החקלאים הישראלים. כך, בדיון שהתקיים בלשכתו של סגן השר וילנאי, הוחלט שבכל יום יוכנסו 15 משאיות עם תוצרת חקלאית. "הבעיה כרגע היא בדגש על המלונים ובכלל הפירות", אמר בדיון יוסי ישי, מנכ"ל משרד החקלאות. וילנאי, בסיכום הדיון, הורה להכניס לרצועה בכל שבוע שלוש משאיות עם מלונים, "כדי לא ליצור כשל שוק בארץ". במסמך אחר, מסוף אפריל, שעליו חתום קצין פניות הציבור של וילנאי, נכתב כי "מדיניות ישראל במעברים נקבעת מעת לעת ועל פי מכלול שיקולים... שיקולים כלכליים, לרבות הממסד החקלאי, הם העומדים בבסיס שיקולי המדיניות".

מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי הירקות, מנסה אף הוא להשפיע על החלטות משרד הביטחון והמתפ"ש, ולדבריו לפעמים הוא גם מצליח. "אחת לחודש, חודש וחצי, אני שולח אס-אם-אס לשלום (שר החקלאות שמחון) - המצב מאוד קשה בשוק, המגדלים צריכים להכניס תוצרת לעזה, תפעל אצל משרד הביטחון, שיכניסו את מה שצריך. נראה לי מוזר שמגדירים את הדלעת כמוצר מותרות - זה משמש לפעמים מזון לבהמות יותר מאשר לבני אדם. אם יש שניים-שלושה-ארבעה מגדלים שרוצים להעביר ושם (בעזה) חסר להם, צריך לאפשר להם את זה. אני הפעלתי את משרד החקלאות, ובסוף הצלחנו. בשנה שעברה היה לי מצב קשה בבצל, הרבה מגדלים היו תקועים עם סטוקים. לחצנו על משרד החקלאות ואז הגדילו את המכסה של הבצל מחמש לשמונה משאיות בסוף השנה שעברה".

המכירה לעזה משמעותית לחקלאים ישראלים?

"האינטרסים של החקלאים הם למצוא שווקים אחרים, כך אנחנו יכולים גם להעלות את הרווחיות של המגדל, בכך שניצור ביקושים בארץ ונמנע עודפים".

משרד החקלאות טוען שהוא דואג גם לפלסטינים: "בבואו להחליט על טיבה של התוצרת שתעבור, המשרד מתחשב בצורכי הפלסטינים, ביכולת החקלאים הישראלים לספקם ובצורכיהם, ובמיוחד בצרכן הישראלי, במטרה להבטיח שלא ישלם מחירים גבוהים בשוק המקומי. שר החקלאות שמחון, כעניין של מדיניות, רואה בחקלאות גשר של שלום ובכל הממשלות שבהן ישב פעל כסמן שמאלי, שדרש המשך הסחר החקלאי עם הפלסטינים והמשך התיאום בכל הנוגע למניעת מחלות בעלי חיים ולהגנת הצומח, גם בתקופות הקשות ביותר מבחינה ביטחונית".

עגל הזהב

מסמך "קווים אדומים" של המתפ"ש, שמגדיר את המינימום הדרוש לקיומם של תושבי הרצועה, סוקר את כמויות הבשר קפוא, הדגים והעגלים שדרושות ברצועה, וקובע כי תושבי עזה זקוקים ל-300 עגלים בשבוע לפחות - 200 פחות מהמספר שהוכנס כשהמעבר היה פתוח לסחורות. אף על פי כן, בחצי השנה שחלפה מאז המלחמה, ישראל אינה מתירה כלל הכנסה של עגלים לשטח הרצועה, ומסתפקת בהכנסת בשר קפוא ודגים. גם בתקופה שקדמה למלחמה, כשניתן לתושבי הרצועה אישור לייבא עגלים, הוא היה מוגבל לעגלים מישראל בלבד, ולא לעגלים ממדינות אחרות, כפי שנהגו תושבי עזה לייבא קודם לכן.

מגדלי העגלים הישראלים מפעילים בחודשים האחרונים לחצים על שר החקלאות כדי שיפעל להתיר שוב הכנסה של עגלים לרצועה. הנפגע העיקרי מההגבלות על הכנסת הבשר לרצועה הוא איל ארליך, עיתונאי לשעבר שלפני 15 שנים עשה תפנית חדה בחייו והיה ליבואן-בשר. מדי שנה מכר ארליך לפלסטינים מעזה 50 אלף עגלים שייבא מאוסטרליה (בעזה, מתברר, מעדיפים בשר בקר על בשר כבש).

ארליך, כבן 50, גדל גוף ולבן שיער, קובל על הפגיעה בהכנסותיו ובהכנסות שותפו העזתי, חוסני עפאנה. לדידו, שר החקלאות שמחון, שהיה מעורב בעיצוב המדיניות של הכנסת הבשר לעזה, ניצל את המצב כדי לכפות על השוק העזתי את התוצרת הישראלית, ולסייע בכך למגדלים המקומיים.

לפני כחודשיים עתר ארליך לבג"ץ נגד ההגבלות על הכנסת בשר לרצועה ונגד החריגה מהמספר המינימלי של עגלים שישראל עצמה קבעה שיש להכניס לרצועה כדי להבטיח את קיומם של תושביה. הוא מערער על טענת המתפ"ש שהבשר הקפוא מספיק לתושבי הרצועה, וגורס כי רבים מהתושבים כלל אינם צורכים בשר זה ולכן נפגעת תזונתם. לראיה הוא מצביע על כך שלמרות הפגיעה בענף הלול הפלסטיני והעצירה המוחלטת של ייבוא העגלים, אין ברצועה עלייה בצריכת הבשר הקפוא מישראל.

אחת הדרכים שבהן מפצים הפלסטינים על המחסור בבקר, היא הכנסת מספר גדול של כבשים דרך מנהרות רפיח. בניגוד לבעלי חיים אחרים, הטלאים הולכים בכוחות עצמם עד לקצה השני של המנהרה ולכן קל יותר להבריחם. להערכת השירותים הווטרינריים בישראל, מאז הטלת המצור הבריחו הפלסטינים במנהרות כ-40 אלף טלאים בלי פיקוח וטרינרי. טלאים אלה עלולים, לפי משרד החקלאות, להפיץ מגיפות שיפגעו לבסוף בישראל.

יומיים לפני הדיון בבג"ץ בעתירתו של ארליך התקיימה פגישה אצל עו"ד הילה גורני מפרקליטות המדינה. בדיון זה השמיע אורי מדר, מתאם החקלאות במת"ק, את התרשמותו כי אי-הכנסת הבשר פוגעת בתזונתם של תושבי הרצועה. ראש המחלקה האזרחית במתפ"ש, אל"מ אלכס רוזנצווייג, הציג דעה מנוגדת שלפיה אין מחסור בבשר ברצועה, ואי-הכנסת העגלים אינה מסכנת את תזונת הפלסטינים. מדר לא הסכים לחתום על תשובת המדינה לעתירה, ודעתו לא הוצגה בדיון בבג"ץ. יותר מכך, צה"ל לא הציג בדיון את המסמך של המתפ"ש, שקבע כי יש להכניס לרצועה לפחות 300 עגלים בשבוע.

דובר משרד המשפטים, המגיב בשם מחלקת הבג"צים, מאשר זאת ומוסיף: "לא זו אף זו, עמדת המדינה לא היתה מעולם כי מכסה של 300 עגלים בשבוע, שהיתה נהוגה תקופה מסוימת, היא בגדר צורך הומניטרי מינימלי. בפני בית המשפט הוצגה עמדת גורמי המתפ"ש המופקדים על הערכת המצב ההומניטרית למול רצועת עזה, לפיה, סל המזון הכולל המוכנס לרצועה, אשר במסגרתו מסופקים לרצועה גם מוצרי בשר קפואים, נותן מענה לצורך ההומניטרי ברצועה. עמדה זו נתמכה בנתונים אשר הוצגו לפרקליטות המדינה. גורמים אלה מסרו גם, כי כך אף נמסר להם מטעם גורמים פלסטיניים רשמיים שעמם מצויים הם בקשר. מעבר לאמור, אין בכוונת הפרקליטות להתייחס לתוכנם של דיונים פנימיים הנערכים לקראת הגשת תגובות לעתירה".

הדובר מציין עוד, כי "על אף שארליך מנסה לצבוע את מניעיו בהגשת העתירה ככאלה הנוגעים למצב ההומניטרי ברצועה, הרי שלמעשה הוא מבקש לקדם את עסקיו, אשר מדיניות הממשלה למול רצועת עזה, פוגעת בהם. למסקנה זו הגיע אף בית המשפט העליון".

הניסיון שצבר ארליך במאבק שעדיין נמשך על הכנסת הבקר הניע אותו להקים את "אדם פתרונות" - חברה שתסייע לפלסטינים בהתמודדות עם המגבלות שמטיל השלטון הישראלי על עזה. ארליך ושותפו באסל דראושה, בנו של הח"כ לשעבר עבד אל-והאב דראושה, משכירים את שירותיהם לניהול מאבק ציבורי ומשפטי ל"סוחרים שצריכים להכניס מוצרים", או ל"אנשים שרוצים לצאת לבתי חולים".

בשנה שעברה, לדוגמה, החליטה ממשלת הולנד לתרום לרשות הפלסטינית פקעות פרחים בשווי כמיליון אירו, אך משרד הביטחון לא אישר את הכנסתן לרצועה. מי שייצג את הממשלה ההולנדית היה הלל אדירי, קודמו של מדר בתפקיד מתאם החקלאות וכיום יבואן פרחים. לדבריו, אחרי שהכנסת הפקעות נתקעה פנה אליו ארליך, שהציע את עזרתו תמורת חמישה אחוזים משווי הסחורה. ארליך זוכר שהפנייה דווקא הגיעה מאדירי. "אמרתי, מה ייצא לי מזה? כל פעם יש אתגר, בעיה", מסביר ארליך, "לפני שמתחילים לדבר צריך לדעת מה ייצא".

איך היית עוזר?

"זו פעילות לגיטימית וחוקית - מה שהייתי עושה זה ללכת לעיתונאי, למשל, להראות איך אנחנו הורסים את יחסי הציבור של ישראל".

למה בעצם פנו אליך?

"אני איש עסקים פרטי, הם פונים אלי כי הם יודעים שאני פתרתי לא מעט בעיות בזכות זה שהייתי נחוש ומתוחכם".

אדירי שוחח על העניין גם עם גדעון ביקל, דמות מוכרת בתחום ייצור וייצוא פרחים, ירקות, פירות ותבלינים, שבתחילת שנות ה-90 היה יו"ר הוועדה לאסטרטגיה חקלאית, שעסקה בין השאר ביחסים החקלאיים עם הפלסטינים. ביקל זוכר את הבעיה עם הפקעות: "המערכת לא נתנה להעביר. הלל פנה אלי אם אני יכול לעשות משהו. אמרתי לו שאני מעריך שאני אוכל לעשות, אבל כדי לעשות צריך לפנות לגורמי הביטחון, לשכנע את הממשלה ולפנות לשר החקלאות, שר הביטחון וראש הממשלה. זה תהליך מייגע, זה עבודה. אני אמרתי שהתגמול יהיה רק במקרה של הצלחה, למרות שבכל מקרה יש כאן הרבה עבודה".

אם זו החלטה ביטחונית, איך אפשר לשנות אותה?

"החלטות אפשר לשנות".

בסופו של דבר לא השתמש אדירי בשירותיהם של ארליך או ביקל. "שאלתי את ההולנדים והם אמרו 'בשום פנים ואופן לא'. אבל מה שקרה הראה להם שזה אפשרי והכניס להם מוטיווציה להמשיך לנסות. הם הלכו אל אהוד ברק, ובסוף הוא אישר את זה".

100 אלף שקל להובלה

לפני כשלושה חודשים נכנס מכר לחנותו של סוחר במוצרי חשמל מהעיר עזה (שמו שמור במערכת), והחל לפתח שיחה על המצב ברצועה ועל הקושי להכניס סחורות. כבדרך אגב סיפר לו המכר על חבר שלו שיכול לסייע בהשגת הסחורות. "אחרי שהתחיל ברמזים, אמר לי שתמורת 60-70 אלף שקל ייתכן שיוכל להכניס את הסחורה שלי", מספר הסוחר. הוא טוען שלא ניצל את ההצעה בגלל המחיר הגבוה, אך סוחרים אחרים מספרים שקיבלו הצעות להכניס את סחורתם לעזה עבור מחיר מופקע של 40 אלף עד 100 אלף שקל למשאית (מחיר רגיל של הובלה הוא כ-3,000 שקל). לפחות אחד מהם מודה שבגלל המצור המתמשך נאלץ להיענות להצעה כזאת של מוביל ישראלי.

פתוח, ראש הוועדה האזרחית הפלסטינית, מכיר את הבעיה: "בתקופות שבהן היה ביקוש גדול לסחורות לא היתה לסוחרים ברירה והם שילמו גם 70 ו-80 אלף שקל למוביל על הכנסת הסחורה". פתוח ועאמר חאמד, סגן ראש איגוד התעשיינים בעזה, מספרים כי שמעו תלונות רבות על כך שמובילים ישראלים סוחטים את הסוחרים העזתים ומאיימים עליהם כי אם לא ישלמו מחיר מופקע, יציעו לסוחר אחר את התור שלהם במעבר. "בכמה מקרים פשוט מכרו את התור במעבר לסוחר אחר", אומר פתוח.

איך אפשר לעשות את זה?

"נגיד שסוחר מקבל תור להעביר סוכר - הוא מעביר לצד הישראלי את שם הנהג ומספר המשאית. המוביל שקיבל את התור יוצר קשר עם סוחר אחר, שלא קיבל תור ומוכן לשלם הרבה כסף על הכנסת הסחורה שתקועה לו בישראל. המוביל הישראלי מתאם עם המוביל הפלסטיני ומעביר את הסוכר לסוחר ששילם לו. לסוחר שהיה אמור לקבל את הסחורה הוא יספר איזה סיפור, שהמשאית נתקעה או שלא עברה".

סוחר מוצרי החשמל העזתי מספר על מקרה כזה שקרה לו. בתקופת המלחמה האחרונה בעזה, אישר לו המתפ"ש להכניס שלוש משאיות עם ציוד המיועד לחברת החשמל הפלסטינית, באמצעות חברת הובלות ישראלית. "העברתי את שמות הנהגים, ואמרו לי שהתיאום אושר", הוא מספר. "ביום שבו הם היו אמורים להגיע למעבר מתקשר אלי אחד הנהגים הישראלים ואומר לי שלא הרשו לנהג השלישי להיכנס למעבר, והוא חזר לישראל". מאוחר יותר שוחח הסוחר עם הנהג השלישי ושמע ממנו כי הוא דווקא כן נכנס למעבר ופרק מוצרי חשמל, שהוכנסו לשטח הרצועה; סוחר אחר זכה לקבל את הסחורה יקרת הערך.

לפעמים, מספר פתוח, הסוחרים מתלוננים והמשטרה של חמאס מקיימת חקירה. חמאס אף חקר את פתוח עצמו כמה פעמים, בחשד שהיה מעורב בסחר בתיאומים. נהגים פלסטינים שנתפסים בהובלה כזאת מוכנסים ל"רשימה שחורה" ולא מקבלים אישור להעביר סחורה.

מוביל ישראלי מסביר כיצד לטענתו אפשר להבריח סחורה לרצועה. לדבריו, יש מובילים שמשתמשים באישורים שמקבלים ארגוני סיוע בינלאומיים להכניס לעזה מוצרים שישראל אינה מאפשרת לסוחרים לקבל - למשל מוצרי ביגוד או הנעלה. "נגיד שהארגון הבינלאומי מתאם עשר משאיות שהגיעו ממצרים דרך ניצנה", מסביר המוביל. "המשאיות במצרים קצרות יותר מהמשאיות הישראליות, ולכן אם מעבירים תכולה של עשר משאיות מצריות לישראליות, יכולה להישאר משאית אחת או שתיים ריקות. את המקום הזה מציע המוביל לסוחרים פרטיים וכל המרבה במחיר מקבל אותו".

"אין ברשותנו כל מידע בעניין זה", מוסרת בתגובה דוברת ארגון המזון העולמי. "השאלה אלינו אינה רלוונטית כי אנחנו משתמשים במשאיות ובנהגים שלנו", נמסר מן הצלב האדום הבינלאומי. "כל הסיוע שלנו מסביב לעזה מתואם עם השלטונות הישראליים", מגיב דובר אונרוו"א. "לא נתקלנו במקרים כפי שתוארו, ואם אנו נתקלים באי-סדרים אנו מדווחים עליהם".

אין דבר שאני לא יודע

מאז הטלת הסנקציות על רצועת עזה, נסגר לתנועה מסוף קרני שבו עברו מדי יום יותר מ-600 משאיות. כיום מוכנסות מרבית הסחורות דרך מעבר כרם שלום, ובמסוף קרני פועל רק המסוע שמוביל אל הצד הפלסטיני חיטה, גרעינים ומזון לבעלי חיים. המרוויח העיקרי משינוי זה הוא נסים ג'אן, איש שב"כ לשעבר שאחד מתפקידיו בשירות היה "ראש מדור המעברים". בשנים מאז שחרורו מהשב"כ הספיק לבנות לעצמו אימפריה קטנה, הכוללת חברה לשירותי לוגיסטיקה, שירותי הובלה ועסקי נדל"ן; עכשיו הוא בונה בניין באזור ברנע באשקלון, יחד עם הקבלן דידי ימין.

ג'אן מתגורר בווילה על חוף הים באשקלון, נוהג במכונית אאודי יוקרתית ולובש חולצות כפתורים מוקפדות. "אין בן אדם רציני ברשות הפלסטינית, וכנראה גם בישראל, שלא מכיר אותי", הוא מעיד על עצמו בשיחה עם "הארץ". מקורות פלסטיניים וישראליים מספרים, כי ג'אן מקורב לנאסר סרג' מהוועדה האזרחית הפלסטינית.

ג'אן זכה במכרז של מינהלת המעברים במשרד הביטחון על הפעלת שירותי מלגזות במסוף הסחורות. מלבד הכנסותיו מעסקי המלגזות, נוכחותו במסוף הניבה לו עסקים נוספים. לג'אן יש קשר עם חברת ההובלות הפלסטינית "האחים שחיבר", שקיבלה מהרשות הפלסטינית את האישור להפעיל את "המשאיות הסטריליות" - עשרה כלי רכב שבהם מועברת הסחורה מצדו הישראלי לצדו הפלסטיני של המסוף, מרחק של 200 מטר. כל סוחר נדרש לשלם לחברה תמורת השירות הזה 500 שקל. מנעם שחיבר, מבעלי החברה, גובה את הכסף בעצמו, באישורו של נזמי מהנא, האחראי הפלסטיני על המעברים. לפיכך, משלשלים האחים שחיבר לכיסם 50-60 אלף שקל ביום, שהם כמיליון שקל בחודש, בתמורה להסעת תכולתן של 100-120 משאיות בין שני צדי המעבר.

מקורות ישראליים ופלסטיניים אומרים שג'אן מקבל חלק לא-מבוטל מסכום זה, תשלום על אספקת מזון לנהגים ודלק למשאיות. מנעם שחיבר הסכים לפרט בשיחה עם "הארץ" את אופן שינוע הסחורות בין שני צדי המסוף, סיפר שהוא מעסיק 50 עובדים במעבר, אך סירב להשיב על שאלות בדבר הכנסותיו משירות זה ומהות קשריו העסקיים עם ג'אן. בנוסף על כך, מספר ישראלי הבקיא בעסקיו, מבצע ג'אן עבודות שונות בחלקו המערבי (העזתי) של המעבר, ומקבל על כך תשלום מהפלסטינים.

בגלל השירותים שמספק ג'אן משני צדי המעבר, כמה סוחרים פלסטינים אף טעו לחשוב שהוא מנהל את המעבר. וג'אן עצמו מעיד על מעורבותו העמוקה שם: "אין דבר שקורה במעברים שלא מגיע לאוזן שלי", אמר ל"הארץ" בשיחת טלפון. מקורות במשרד הביטחון מסרו כי בתקופה האחרונה הם בודקים תלונות שונות על פעילותו במעברים, אבל לא הסכימו לפרט מעבר לזה.

"אני יודע שאף אחד לא מבין איך אני עובד", אומר ג'אן. "למה? כי קשה לאנשים להבין שאני עובד מסודר. אין אחד שהוא בוגר אוסלו, אין אחד שהוא בוגר כל מה שקרה במעברים, שלא פרש מהמערכות האלה, נכנס לעולם העסקי וניסה לעניין את העמיתים שלו. החוכמה זה הכנות, השקיפות, לא לעשות משהו לא תקין, לא להשתמש בעבר שלך כדי לפגוע בעמיתים שלך מהעבר. אני כל חיי עשיתי ואעשה דברים ממקום של תהיה בן אדם, מעריכים אותי בשטחי הרשות רק כי אני בן אדם".

ג'אן מעיד על עצמו שהוא טיפל, עבור הרשות הפלסטינית, במבצע העברתם לעזה של הפלסטינים שנתקעו במצרים עם השתלטות חמאס על הרצועה, וסגירת מעבר רפיח. "פנו אלי כי בסופו של דבר פונים לאנשים שסומכים עליהם", אומר ג'אן. "אני חושב שאני אדם שיש לו גישה שונה מכל מי שמסתובב במעברים".

נאמר לנו שאתה מקבל ממשפחת שחיבר חלק מ-500 השקלים שהיא גובה על כל משאית שנוסעת בין המעברים.

"שקר וכזב. מה פתאום?"

אבל אתה מכיר את האחים שחיבר?

"מה זאת אומרת? הם עובדים איתי יום-יום".

וזו לא שותפות עסקית?

"אין שום דבר שקשור למה שאתה אומר. יש שם עבודה עסקית נטו, על פי חוק, שלא קשורה לשום 500 שקל".

מה הקשר שלך לנזמי מהנא (האחראי הפלסטיני על המעברים)?

"נזמי חבר אישי שלי. קשה לאנשים לקבל יחסים תקינים, לגיטימיים, בין שני אנשים בוגרים".

נאמר לנו שאתה עושה עבודות גם בשביל הפלסטינים.

"כל הזמן. כל הזמן. גם היום".

איך משיגים עבודות כאלו?

"תהיה איש במעמד שלי, רציני, איכותי, שקט, ישר, תיגש לכל מכרז על פי חוק - ותעבוד. כל מי שרוצה יכול לגשת".

למינהלת המעברים אין בעיה עם העובדה שאתה עובד גם ברשות הפלסטינית?

"אני לא מדבר עם מינהלת המעברים על שום דבר. מה שאני עושה עם האוכלוסייה הפלסטינית, עם הרשות הפלסטינית, עם האירופאים - הוא לא קשור".

אנשים רבים שעמם שוחחנו הביעו חשש של ממש לדבר עליך, למה אנשים פוחדים ממך?

"כי אני ישר, אולי כי אני לא מתעסק בלכלוך".

אולי כי היית בשב"כ?

"מה קשור השב"כ? אני כבר עשר שנים לא בשב"כ".

תרדו ממני

לפני פחות משנה, בסוף אוגוסט, פשטו פקחי יחידת האכיפה במשרד התשתיות על מחסנים באזור התעשייה הדרומי באשקלון, השייכים לג'אן. הפקחים מצאו שם כ-100 טון גז בישול ומסרו אז כי זו כמות הגז הפיראטי הגדולה ביותר שנתפסה בארץ בשנים האחרונות. במקביל לחקירת משרד התשתיות פתחה גם היחידה הכלכלית של המשטרה בחקירה בעניין.

"החקירה שלנו העלתה שזה היה בסיס המתנה ליציאה לעזה", אומר נתן קרמרסקי, ראש אגף בטיחות במשרד התשתיות. אבל החקירה נגמרה בקול ענות חלושה. זיכיונותיו של ג'אן לא נפגעו כתוצאה מהסתבכותו בפרשה. מהמשטרה נמסר כי "במישור הפלילי, שהוא בתחום אחריות המשטרה ואשר נגע בעיקר לסוגיית מקור מכלי הגז ולתהליך ניסיון העברתם לרצועה, לא גובשה תשתית ראייתית לקיומה של עבירה פלילית. תיק החקירה המשטרתי נגנז בעילה של 'רשות אחרת מוסמכת לחקור' והועבר בשלמותו להמשך טיפול באגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות".

החקירה של משרד התשתיות הסתיימה בהטלת קנס על אחסון גז בניגוד לכללי הבטיחות, אך המשרד אינו מוכן לגלות מה גובה הקנס. ג'אן שילם את הקנס. לאחר הפשיטה על המחסן באשקלון ביקש משרד הביטחון ממשרד התשתיות ומהמשטרה חומרים על החקירה נגדו. דובר משרד הביטחון מוסר כי מעורבותו של ג'אן בפרשת הגז "נמצאת עדיין בבדיקה". ג'אן טוען כי מעלילים עליו: "בגלל שאני איש מערכת הביטחון, זה שם סקסי טוב לאנשים, לכן לפני שנה ניסו להעליל עלי העברה של בלוני גז ופתאום גילו שהכל חוקי ומסודר".

אז מה היתה הבעיה?

"הרשות הפלסטינית והמת"ק קיבלו אישור להכניס 100 בלוני גז ישירות. מה שקרה במקרה הזה זה שכולם רצו לעזור לכולם והפלסטינים ראו שאף אחד לא מצליח. פנו אלי ואמרו לי, 'נסים ג'אן, תעשה לנו טובה, תמצא פתרון לסיפור הזה'. אני בן אדם שמבין טוב את הלוגיסטיקה.

"ברגע שקיבלו אישור, כל מה שעשיתי זה שהלכתי למוביל שלי וביצענו את הרכישה מדור-גז. מה שהתבקשתי זה להוביל מהמחסנים של דור-גז בצפון בלוני גז ריקים. בדרך, מה שקרה, כל פעם שהגיעו למעבר, שר הביטחון הורה לסגור את המעבר. עכשיו, פחדו להשאיר את זה ליד המעבר והביאו את זה למחסן עד שיהיה אישור".

הבלונים היו ריקים?

"תשעים אחוז ריקים ועשרה אחוז שאריות".

אבל שילמת קנס מינהלי.

"שילמנו. המובילים שלי, שעובדים על פי חוק, איחסנו את בלוני הגז במקום שאסור לאחסן, ולכן שילמנו קנס מינהלי. אני אמרתי שזו סחורה שלי ולכן אני נושא בהוצאות ובתוצאות".

תשלום הקנס הוא כמו הודאה בעבירה, לא?

"התשלום הוא כמו (להגיד) 'תרדו ממני'. לאנשים קשה לקבל שאני אדם לא ברמה שהם מכירים. כשקיבלתי את הקנס המינהלי, אמרתי לו (לנציג משרד התשתיות) בארבע עיניים: אני משלם למרות שאני חושב שאני ערכי יותר מכולם".

אחר כך, בתשובה על שאלות מפורטות שנשלחו אליו בכתב, שלח ג'אן גם תגובה בכתב: "אני איש עסקים פרטי הפועל על פי החוק. על כל עסקי אני מדווח כדין לרשויות הרלוונטיות, ובוודאי שאין מחובתי לפרטם לציבור. על כל פעילותי דיווחתי למשרד הביטחון ומנהלת המעברים, כחלק ממסמכי המכרז".*

מדיניות מתחשבת מערכת הביטחון: מוצרי מזון מוכנסים כיום כמעט ללא הגבלה, למעט מותרות

תגובת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש): "מדיניות הכנסת סחורות לרצועת עזה הנה מדיניות מקילה ככל הניתן כדי לעזור לתושבים, בד בבד עם הניסיון למנוע את התחזקות חמאס הן מבחינה צבאית והן כממשל של ארגון טרור הפועל נגד אזרחים והמחזיק בחייל צה"ל במעמד חטוף ללא הצדקה.

"על פי המדיניות, מוצרי מזון מוכנסים כיום לעזה כמעט ללא הגבלה, למעט מותרות, שממילא לא נצרכים על ידי הציבור הרחב, אלא על ידי ההנהגה העשירה והמסואבת של חמאס. מגוון מוצרי המזון הורחב בעת האחרונה ומשתנה מעת לעת, תוך התחשבות בצרכים המשתנים של האוכלוסייה הפלסטינית. תוצאות המדיניות הנוכחית הנן כי קיים ברצועת עזה מלאי נרחב של מוצרי מזון וכן ציוד רפואי ותרופות. כל טענה בדבר מחסור משוללת כל יסוד, והדברים מבוטאים היטב בדו"חות רשמיים של גורמי האו"ם.

"יש להדגיש כי בעניין הכנסת בקר לעזה אין כל סתירה בין המסמך הקרוי 'קווים אדומים' ובין מדיניות מתפ"ש כיום. מודל 'הקווים האדומים' משנת 2008 אינו תקף, ומבוסס בחלקו על נתונים שאינם נכונים להיום. מעבר לכך, האמירה בדבר 300 עגלים מופיעה כהמלצה בלבד במסמך זה ומהווה דרך אפשרית אחת מני רבות לאספקת הבשר הנדרש. יש להדגיש כי כמות הבשר הכוללת הקיימת ברצועה כיום, לרבות עוף, בשר קפוא, שימורי בשר, בשר ארנבות ועוד, עולה בקנה אחד גם עם מסמך 'הקווים האדומים' שהגיע לידכם.

"הגורמים המובילים במדיניות כלפי הפלסטינים הם החלטות הקבינט והצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה. ההתחשבות וההזדהות עם המצב הכלכלי בישראל מהוות גורם משני, שראוי להתייחס אליו כשאינו סותר את המדיניות הכוללת.

"תשובת המדינה לבג"ץ נוסחה יחד עם הפרקליטות, בהשתתפותו של מתאם החקלאות אורי מדר, ונתנה מענה פרטני לכל השאלות. התשובה שניתנה לבג"ץ הנה עניינית, נתמכת בנתוני אמת ולפיכך גם התקבלה על ידי בית המשפט".