מבחר רעיונות והרהורים פרי עטו צַדַקָה אל-חַכּים

מבחר רעיונות והרהורים פרי עטו צַדַקָה אל-חַכּים השומרוני מן המאה הי’’ג
חסיב שחאדה
אוניברסיטת הלסינקי
ידיעותינו על צדקה בן אבּו-אלפַרַג’ מוּנַג’א בּן צדקה בּן ע’רובּ הדמשקאי השומרוני, הידועַ ַבצורה המקוצרת ’’צַדַקַה אל-חַכּים‘‘, צדקה הרופא, הן מועטות. אין פלא בדבר מפני שהשומרונים, משום מה, לא הצטיינו בכתיבת קורות חיי מלומדיהם ומנהיגיהם, שהרי לא כל כך סביר לטעון כי חיבּורים כאלה אומנם אבדו כולם .

הודות לספרו של הרופא וההיסטוריון הערבי, אבּן אבּי אוּצַיְבִּעַה (1203-1269), ’’מיטב הידיעות אודות שכבות הרופאים‘‘, אנו יודעים, בין השאר, את הפרטים הבאים על צדקה אל-חכּים. צדקה היה רופא דגול ולימד רפואה, מלומד מצטיין, בעל ידיעות מעמיקות בפילוסופיה ובתחומים אחרים. הוא שירת את הסולטן הממלוכּי אל-מלכּ אל-אשְרַף, מוּסא אבּן אבּי בַכְּר בּן אַיוּבּ, במשך שנים רבּות עד מותו של צדקה מיד אחרי שנת 1223. הוא נהנה מהערכה רבּה, נהיה מקורב לסולטן, וקיבּל משכּורת גבוהה. צדקה חיבר גם שירה ובעיקר דוּבֵּית, ארבע מחציות של חרוזים, אך לא הצטיין בהּ. במותו בחרן שבארם נהריים השאיר צדקה אחריו הון רב אך לא צאצאים. לאור המוּבא בספרו של אבּן אבּי אוּציבּעה ובמקורות אחרים, בעיקר כתבי-יד, אנו למדים שצדקה חיבּר לפחות שמונה חיבּורים בתחומי הרפואה והדת. ככל הנראה, כמעט כל חיבּוריו אבדו, ומה ששׂרד והגּיעַ אלינו הוא בעיקר פירוש ערבי של ספר בראשית השמור בשני כתבי יד, האחד באוקספורד והשני בסנט פיטרסבורג. פירוש זה הוא הקדום ביותר שהגיע אלינו מהספרות הפרשנית השומרונית.

להלן לקט של רעיונות צדקה בתרגום עברי:

א) הלב שבאמצע הגוף הוא מעין מלך שבמרכז ממלכתו, כדי להשקיף על צאן מרעיתו. הראש והכבד הם ביחס ללב מעין שני וזירים המשרתים את המלך ואילו החושים הם בחזקת מרגלים.

ב) מעמד עץ החיים בגן עדן הנו כמעמד השכל והנפש בעולם הקודש, ואילו מעמד עץ הדעת הוא מעמד כוח התאווה הבהמית בעולם המציאות. הראשון מוביל לדבקות אמיתית ועשיית הטוב ואילו השני פניו מועדים למרד ולמעשים נתעבים.

ג) השׁכְרות היא אד המגיע אל הלב, עולה אל הראש, מעכיר את הנשמה הזורַחת מאור הדעת, ומונעַ את הארתו על הגוף כפי שהערפל והענן מסתירים את זריחת אור השמש על היקום.

ד) אלוהים העניק לאדם את הלשון, ובהגאי האדם יש פירוט ואילו הגאי החיה הנם כלליים. הואיל והדברים שהאדם זקוק להבּיע הם כמעט בלתי סופיים, כך הרכּבי ההגאים יהיו כמעט בלי קץ.

ה) אחרי המבּול התפּזרו העמים לכל עבר ולכל עם היתה לשון משלו, לא לְשון הקודש, ולדעת הפילוסופים סיבּת השוני שבלשונות נעוצה או בצירוף של מקצת כוכבים או במצבהּ המיוחד של לשון מסוימת או טבע המקום, כלומר גורם גיאוגראפי.

ו) אין לשום בעל חיים שכל ודיבּור פנימי למעט האדם בלבד כפי שהראו לנו התורה והמציאות.

ז) אלוהים פגע פגיעה חמורה באיבר מין הזכרוּת של פרעה ומקום הרבייה והפרייה, כאבים מוחצים יחד עם מניעת זקפת האיבר והתלקחות הנפש בשל עוצמת הכאב בשעת הביאה ושריפה בעת הטלת השתן. פְּגעים וצרות אלה היו מנת חלקם של אנשי בית פרעה כדי שלא יגעו בשרה לרעה.

ח) כל אומה שבה הטוב גובר על הרע הנה ראויה להתקיים ואילו אם הרע בה גובר על הטוב אזי גורלה כליה ואבדון.

ט) לולי ההפחדה לא נרתעו בני תמותה מביצוע עוונות.

י) ביום תחיית המתים שבה כל נפש לגופהּ.

יא) אנשי קדם נהגו לקיים יחסי מין למטרה העליונה, השמירה על המין האנושי, יותר מאשר לשם קבלת הנאה ועונג.

יב) שפע במזון גורם למרי ומצוקה מפני שהקיבה היא מְקור התאוות הרעות. השׂובע גורם לכסילות, יוצר גחמנות ועריצות המביאות לידי זניחת האל.

יג) מי שאינו מגנה את הדבר המחפיר נוטל חלק יחד עם עושהו בעונש.

יד) הקנאה היא מדוֶה המטריד את מחשבת המקנא וממיס את גופו.

טו) העולם הזה הוא גן עדן של הכופר וגן עדן הוא מנת חלקו של המאמין.

טז) רוח הקודש היא רוח הנבואה.

יח) כאשר הנשמה נפרדת מן הגוף היא נהנית מאושר שלא יתואר, היא העיקר, אינה מתפרקת ואינה מתה.

יט) האדם הוא מעין חיה דוברת והוא מורכב מגוף ונפש.

כ) בעניין ברית המילה: הנוסח השומרוני של התורה יותר בטוח מהנוסח היהודי, משום ששתי המלים ’’היום השמיני‘‘ חסרות בו.

כא) ’שלם‘ שבבראשית יד: 18 היא שכם והיא העיר הראשונה שכונתה בשם ’’עיר השלום‘‘ וראיה לכך האמור בבראשית לג: 18.

כב) הנחש רימּה את חוה ולא את אדם משום שהוא היה חרד מפניו וחשב אותו לעצום וקינּא בו, ובסופו של דבר, נהפך הנחש מחיה זקופה בעלת כרעיים לחיה זוחלת על בטנהּ, ובשינוי זה מתגלם סימן של שפלוּת ועליבוּת.

כג) בין העולם הזה לעולם הבא קיים שַעַר שכל אדם נאלץ לעבור דרכו והוא המוות שאין מנוס ממנו.